אין צורך לפחד

אין צורך לפחד

הפחד הוא תחושה רגשית וטבעית אשר ניתנה לנו על ידי אלוהים כאמצעי הזהרה והימנעות מסכנות. תמיד שמעתי שאם יש משהו עוצמתי נוכח בסביבה עלינו לפחד. פחד הוא תחושה אנחנו אמורים לחוש, ככה אלוהים תכנן את חיינו. פחד יכול להפוך למחשבה טורדנית אשר שולטת בנו. יש אנשים אשר פוחדים ממחלות וחיידקים. אנשים נוספים מתמודדים עם פחד גבהים ואנשים אחרים מפחדים להישאר לבד. פחדים מסוגים אלו נקראים לעיתים קרובות פוביות. אנשים חיים עם פחד לאבד את העבודה שלהם בזמן שאנשים אחרים מפחדים לאבד את בני הזוג שלהם. אף אחד מהפחדים האלו אינו עוצמתי או נוכח בקרבינו. כל הדוגמאות האלו הן דוגמאות לפחדים שלאו דווקא הולכים להתממש.

לחיות בפחד לא עוזר. חיים בפחד תמידי יכולים להיות הרסניים לתודעה שלנו. חיים כאלו כרוכים במסע תמידי של חשש שמשהו רע יקרה לנו. ברשותכם אני רוצה לחלק קצת על החיים שלי והניסיון האישי שלי עם פחד. נולדתי עם ארבעה חורים בלב והיום רק בזכות נס אני עומד מולכם 37 שנים אחר כך. כשהייתי ילד אימא שלי חיה בפחד. היא לא רצתה שאתאמץ יותר מדי ותמיד שאלה אם אני בסדר. הפחד שלה היה ממובן משום שהיא איבדה אותי פעם אחד על שולחן הניתוחים והרופאים החזירו אותי חזרה לחיים. לה ולרופאים לא היו ציפיות גבוהות בנוגע לסיכויים שלי להאריך חיים. לכן מובן מאליו שגדלתי בבועה מוגנת.

אני זוכר ריב אחד של ההורים שלי כשהייתי בן 9 בנוגע לאפשר לי לשחק כדורגל. אבי הבין שאני צריך הזדמנות לחוות את הילדות כשאר הילדים. שיחקתי כדורגל במשך 13 שנים, אימנתי במשך שנתיים ואפילו הייתי שופט למשך עונה אחת. עד היום אני משחק כדורגל אולמות מספר פעמים בחודש. אבי הבין שהפחד של אימא שלי מלאבד אותי השתלט על הילדות שלי. הפחד השתלט עליה והשפיע על הדרך בה היא גידלה אותי.

תקווה באלוהים

אימא שלי הייתה צריכה למצוא את התקווה שלה באלוהים. המחבר שכתב את תהילים כתב פעם  כי "  יְהוָה, סַלְעִי וּמְצוּדָתִי–    וּמְפַלְטִי: אֵלִי צוּרִי, אֶחֱסֶה-בּוֹ;    מָגִנִּי וְקֶרֶן-יִשְׁעִי, מִשְׂגַּבִּי." (תהילים י"ח פסוק 3) במידה ואנחנו מתמודדים עם פחד, בין אם מציאותי או מדומיין אנחנו יכולים למצוא כוח פנימי שיסייע לנו להתמודד עם הפחד על ידי התבוננות באלוהים ובהבטחות של דבר אדוני. אני מצאתי ששינון פסוקי תהילים הבאים מסייע לי מאוד (תהילים ג פס' 4, ה' פס 13, ז' פס 11, י"ח פס' 31, י"ח פס' 36, כ"ח פס' 1, כ"ח פס' 7) ואני ממליץ לכם לתת להם להיות הודאה של האמונה שלנו. לפני חמש שנים הייתי אצל הרופא בגלל שהייתה לי דליפה במסתם הלב. חשבתי שכדאי לתקן את הדליפה לפני שהמצב יחמיר. הרופא החליט לעשות לי כמה בדיקות. רגע לפני הבדיקות הם החתימו אותי על טופס ויתור כי הייתה סכנה ממשית שאמות במהלך הבדיקות. בנקודה הזאת התחלתי לחשוש ואשתי הצטרפה לחששות שלי. המחשבה על כך שאני עלול  למות ועל כך שהיא לא מוכנה לחיים בלעדי, ואין לה מספיק כסף לתמוך בה ובשני הילדים שלנו הפחידה אותי מאוד. החבאתי את הפחד מכולם בזמן שהובילו אותי לחדר הניתוחים, שם גיליתי שהם הולכים לבצע את הבדיקות כשאני ער לחלוטין. "זה לא יכול להיות כזה גרוע" חשבתי לעצמי. "זה אמור להיות קליל". אבל מאחורה הסתתרה המחשבה שמשהו הולך להשתבש. אני בדיוק כמו אימא שלי הייתי צריך ללמוד לבטוח בצורה עמוקה יותר באלוהים. האם הוא מגני וקרן ישעי בשעת צרה?  האם אני סומך עליו שיהיה נאמן? הייתי צריך לקרוא בשם אדוני ולקוות אל אדוני ולסמוך עליו. אנשים נוטים לאכזב בדרך כלל, אך החיים שלי לא נתונים בידיים של אנשים אלא בידיים של אלוהים. הוא הבטיח למלא את הצרכים של ילדיו. אלוהים פדה אותי על ידי הדם של המשיח ואותו הדם יכול לשמור אותי ולהעניק לי בריאות.

שלום מאת אלוהים

שמעתי את הרופאים אומרים, "אנחנו הולכים לקצוב את הלב שלך ואנחנו צריכים שתספור לאחור החל מ20." אז התחלתי לספור 20…19…18…17… התחלתי להרגיש תחושה שלא אהבתי בחזה שלי, הלב שלי התחיל להגיב ואני פשוט שכבתי שם. 16…15…14… התחלתי לחוש בבלבול. 13… הרגשתי שהמוח שלי מוצף. פתאום כלום…לא היה עוד צורך לפחד, לא עוד תהיות של "מה עם?" אלוהים היה איתי. שררה דממה…פתאום שמעתי משהו. כנראה שהתעוררתי. הוא הביא אותי אליו! התחלתי לשמוע מוזיקה מסביבי, מוזיקה מדהימה ושמימית שלא רק שנקבע כל חלקיק בגוף שלי, היא הייתה מסוג המוזיקה שלעולם לא הסתיימה ושלא רציתי שתסתיים אף פעם. לפני שהבחנתי בכך הייתי עטוף בגלים של שלווה…שלווה שאומרת לי שאני בסדר…שלווה שמסירה פחד…השלווה הזאת הרגישה לי כל כך שלמה, בלתי ניתנת למדידה והכילה את כל כולי והזכירה לי שהכל הולך להיות בסדר, משום שהיא מגיעה מאלוהים. הייתי בנוכחות אלוהים ושם הייתי בשלווה מושלמת."מר ג'ונס?" שמעתי מישהו נוקב בשמי, "האם אתה בסדר? האם אתה שומע אותי? תזיז את הראש במידה ואתה שומע." העיניים שלי נפקחו באיטיות, והרגשתי תחושה מוזרה שהגוף שלי זז בלי שידעתי מכך. דמעות נהרו במורד לחיי ולאט לאט תחושת השלווה שחשתי קודם החלה לדעוך. התחושה האחרונה שאני זוכר שחשתי היא הביטחון שקיבלתי מאלוהים שהוא דואג לי, שהוא דואג למשפחתי ושאין לי ממה לפחד. אלוהים הוא כל כך נאמן. הוא לא יאכזב אותי. הוא לא יכול לאכזב. הוא יותר קרוב אליי מאח.

אפשר לכבוש את הפחד

אלוהים עזר לי לכבוש את הפחד, וזה לא רק הפחד לאבד את המשפחה שלי או כיצד יסופקו הצרכים שלהם לאחר מותי אלא הוא סייע לי גם לכבוש את הפחדים היום יומיים שלי. כשמתתי וחזרתי חזרה לחיים למדתי כיצד לעמוד בהבטחות של אלוהים. אני רואה עכשיו שהוא לא יאכזב אותנו גם בנסיבות הכי קשות. למדתי לומר יחד עם מחבר תהילים" יְהוָה, עֻזִּי וּמָגִנִּי–    בּוֹ בָטַח לִבִּי, וְנֶעֱזָרְתִּי: וַיַּעֲלֹז לִבִּי;    וּמִשִּׁירִי אֲהוֹדֶנּוּ.:"(תהילים כ"ח פסוק 7) אלוהים מכיר אותך, הוא יודע מה אתה עומד לעשות, הוא יודע לאן תלך, הוא יודע מה צופן לך העתיד, ומה התרחש בעבר ואת הדברים שאתה מסתיר מאנשים אחרים. כמו המחבר מספר תהילים אנחנו יכולים ללמוד כיצד לפנות לאלוהים ברגעים של פחד ולדעת שהוא נוכח בקרבינו. אנחנו יכולים להתוודות כשהמושיע לצדינו ולדעת שהוא לעולם לא ינטוש אותנו ושהוא יוביל אותנו דרך כל דבר שנתמודד מולו. הוא מלמד אותנו לבטוח בו. אנחנו לומדים להיות תלויים יותר בו. אנחנו לומדים להפנות את ליבינו אליו בכל סיטואציה מפחידה. ישעיה כתב " אַל-תִּירָא כִּי עִמְּךָ-אָנִי, אַל-תִּשְׁתָּע כִּי-אֲנִי אֱלֹהֶיךָ; אִמַּצְתִּיךָ, אַף-עֲזַרְתִּיךָ–אַף-תְּמַכְתִּיךָ, בִּימִין צִדְקִי." (ישעיה מ"א פסוק 10).

לבטוח בישוע

הביטחון בכך שאלוהים נמצא בסמוך לנו לצדינו נובע מכך שעלינו לסמוך שישוע הוא המושיע שלנו. ישוע בא אל העולם בכדי להציל אותנו מחטאינו. הוא נצלב ולקח את מקמונו על הצלב. הוא לקח על עצמו את החטאים של כל העולם. דבר אלוהים אומר ששלושה ימים לאחר מכן הוא מן המתים. הוא כבש את החטא והמוות. בכדי להיוושע עלינו לשים את כל מבטחינו בישוע. עלינו להתחיל ללכת אחריו.אנא צרו אייתנו קשר על ידי לחיצה על אחד מהכפתורים בתחתית הדף במידה ויש בכם את הרצון להתחיל ללכת אחרי ישוע, יש לכם שאלה או בקשה לתפילה. אנו ממתינים לפניות שלכם ונעשה הכל בכדי לענות על כל שאלה.